פדרציה של מדינת ישראל
קנטונים אזוריים מעניקים לקהילות המגוונות בישראל סמכות ממשית בתחומי חינוך, תרבות, תכנון ושירותים מקומיים—בתוך מדינה חוקתית אחת.
ארץ–ארד · ברית ירושלים
הצעה פדרטיבית לישראל ולפלסטין: בתים לאומיים נפרדים המחוברים באמצעות מוסדות משותפים, ירושלים פתוחה, ביטחון הדדי ועתיד כלכלי משותף.

I
ההצעה מתחילה ברפורמות שניתן לקדם בתוך ישראל, מרחיבה אותן לשותפות פדרטיבית עם פלסטין, ופותחת נתיב להשתלבות אזורית.
קנטונים אזוריים מעניקים לקהילות המגוונות בישראל סמכות ממשית בתחומי חינוך, תרבות, תכנון ושירותים מקומיים—בתוך מדינה חוקתית אחת.
ישראל ופלסטין נשארות מדינות מרכיבות, לצד בירה פדרלית משותפת, מוסדות משותפים מוגדרים, מרחב כלכלי ומגילת זכויות מחייבת.
פיוס בין ישראלים לפלסטינים הופך לבסיס להשתלבות עמוקה של ישראל במזרח תיכון שיתופי.
II
המודל משלב את המרכיבים החזקים בפתרון שתי המדינות ובגישות של מרחב משותף. הוא אינו דורש מאף עם למחוק את זהותו.
ישראל ופלסטין שומרות על מוסדותיהן הלאומיים, אזרחותן, תרבותן הציבורית וסמכות פנימית נרחבת.
פרלמנט מאוזן, מועצה פדרלית, בית משפט עליון, מגילת זכויות וסמכויות משותפות מוגבלות.
בירה מטרופולינית לא מחולקת, המאורגנת ברבעים ישראליים ופלסטיניים ובאגן קדוש משותף.
קנטונים ומועצות קהילתיות מגינים על מגוון תרבותי מבלי להפוך כל מחלוקת למאבק קיומי.
תהליך מדורג המחבר בין צורכי הביטחון של ישראל לבין שוויון פלסטיני, שיטור אחראי והחלפה הדרגתית של הממשל הצבאי.
תנועה, תשתיות, מסחר, עבודה והשקעות יכולים להפוך תלות בלתי שוויונית לשגשוג משותף.
III
מבנה פוליטי יחזיק מעמד רק אם ישקף את ההיסטוריות, הזהויות, השפות המוסריות והחיים הממשיים של האנשים שיחיו בתוכו.
גנטיקה של אוכלוסיות ודנ״א עתיק מלמדים על רציפות עמוקה בלבנט ועל מאות שנים של ערבוב. הם מערערים דמיונות של שייכות בלעדית—אך ביולוגיה אינה קובעת זכויות פוליטיות.
ניתן להבין את הציונות היהודית ואת הלאומיות הפלסטינית כתגובות מקבילות לגלות, עקירה, שלטון זר והשאיפה לפעולה קולקטיבית.
הלכה, פיקה, ברית, סולחה, פלורליזם ואחריות קדושה יכולים לתמוך בפיוס כאשר מתייחסים לזהות הדתית במקום לבטל אותה.
הכרה בנכבה, בגלות וברדיפות יהודים, בכיבוש, בטרור, בעקירה ובזיכרונות מתחרים אינה תחרות בסבל; היא התשתית לתיקון.
IV
המפות הן הצעות לדיון—לא גבולות שנקבעו מראש. הן בוחנות כיצד אוטונומיה לאומית, אזורית ומקומית יכולה להתקיים לצד תנועה פתוחה ומוסדות משותפים.
מודל מחוזות להמחשה: מחוזות פדרליים, קנטונים ישראליים ופלסטיניים ומסגרת משותפת לירושלים.
IV · A
תשעה רבעים—ארבעה ישראליים, ארבעה פלסטיניים ואגן קדוש משותף—יוצרים בירה מטרופולינית משותפת לשתי המדינות ולברית.
V
אפשר להתחיל בפרדיגמה החדשה, ולאחר מכן להעמיק בטיעונים המוסדיים, הכלכליים, הדתיים וההיסטוריים.
מבוא נגיש למסגרת המדינית ולדרך אפשרית להתקדמות.
מוסדות, שטח, אזרחות, פליטים, ביטחון, כלכלה ופיוס.
קנטונים, כנסת דו־ביתית, אוטונומיה תרבותית ורפורמה חוקתית.
מחירי האינטגרציה הבלתי שוויונית והפוטנציאל של מסגרת כלכלית משותפת.
קריאה יהודית על זיכרון, אויבים והחובה המוסרית לבחון את עצמנו.
כתיבה נוספת של רפי גסל על ילידיות, ציונות, אזרחות רב־לאומית, דת ופיוס.
לבלוג ב־Times of IsraelVI
רפאל ציון גסל הוא איש ביוטכנולוגיה ופעיל שלום המתגורר בירושלים. עבודתו מחברת בין תכנון מדיני פדרלי, פיוס, היסטוריה יהודית ומזרח־תיכונית, הגות דתית וגנטיקה של אוכלוסיות. ברית ירושלים התפתחה לאורך שנים של שיח עם שותפים ישראלים, פלסטינים ובינלאומיים.
לא מחיקה ולא שליטה תמידית. ברית של כבוד, שוויון וריבונות משותפת.